תרגום בסופו של דבר הוא ניסוח. הדרך שבה המתרגם בסוף מגיע לניסוח הנכון היא תהליך שכולל תרגום גס, ואז בדיקת התרגום, ואז היגוי לעדן את השפה לאחר תרגום נכון. זה כולל שיחות עם הסופר לברר כוונה או לדבר על דרך לטפל בהבדלים בין התרבויות שלאו דווקא נינתנים לתרגם בקלות, או ללא הסבר שלא קיים במקור, אבל בסופו של דבר, מגיעים לניסוח הנכון – וניסוח זה עיקר העניין.

תרגום לא טוב יכול לנבוע ממספר דברים מעבר להכי ברור – פירוש הלא נכון:

1. מה שאני מכנה "מילים באנגלית, אך דקדוק בעברית." זה בעצם כמו שמכונה – מבנה המשפט שלא זורם נכון לאנגלית מבחינת סדר המילים.

2. באופן דומה, בחירת מילים שגויה. בד"כ זה לבחור במילים לא נכונות להקשר, אפילו שבאופן טכני אפשר לומר שזה תרגום נכון – בסדר, אבל המשפט לא נשמע נכון, ומשמיע כוונה שלא רוצים.

3. שימוש גס של זמן מבחינת פעלים. כלומר, מתרגמים לפי עברית פשוטה, ולא "חושבים באנגלית." כלומר, בגלל שבעברית יש מעט זמנים ביחס לאנגלית, באנגלית צריך לחשוב פעמיים לפני שמתרגמים.

4. הספר לא "קורא" באופן אותנטי. כלומר, האנגלית לא נשמעת כמו דובר אנגלית כשפת אם כתב אותו.

כל הדברים האלו גורמים את התרגום להישמע לא אותנטי – כאילו לא כתוב על ידי דובר שפת אם – וזה הורס את הקול של הספר. הקול הופך להיות זה של אדם זר שלא יודע את השפה, ואין כל כך מה לערוך, כי קול המקורי נאבד, וצריך לכתוב אותו מחדש, לא לערוך אותו. זה תרגום לא מוצלח, בעיניי.

ברגע שהקול הלך לאיבוד, מימד של עומק נעלם, ולא בטוח שהעורך יכול להרכיב משפטים חדשים שמשקפים את המקור, במיוחד בגלל שהעורך לא עובד מול המקור – עליו להניח שהתרגום טוב, או הכי פחות, מדויק. במקום לתחם לקורא עולם באופן ברור, תרגום לא טוב מגביל את הקורא לדמיין אותו ומגביל את היכולת של הקורא לראות את מה שרוצים שהוא יראה – בגלל השפה הלא טבעית. אנחנו רוצים להעתיק את החוויה בעברית עבור הקורא באנגלית, ואם השפה מושפעת לרוע בגלל הניסוח, הקורא בעברית מקבל ספר שכתוב בשפת אם, והקורא באנגלית מקבל ספר שלא.

לגבי עריכה: היא ליטוש. עריכה זה עניין של שגיות כתיב, ניקוד, ודברים קטנים. כמה שיותר נקי המסמך שהעורך מקבל, כמה שיותר בולט השגיות, וכמה שיותר העורך יכול לשפר את הטקסט הסופי – זה עניין של איכות לעומת כמות: יש גבול לכמה העורך יכול לסדר אם המסמך מלא טעויות. גם כן, ברגע שכמות הטעויות שצריך לתקן גדולה, הסיכוי שטעויות נכנסות לגרסה הסופית עולה. אם כל הספר מנוסח בדקדוק הפוך, ולא נשמע כמו אנגלית ברמה של שפת אם, העריכה שניתנה לעשות היא בעצם דברים שהמתרגם היה צריך לעשות. ואז, אפילו אחרי עריכה, לא בטוח שהספר נמצא איפה שאמור להיות – בגלל התרגום.

שאלה טובה! קודם כל, אם האנגלית שלך ברמה מסוימת, אפשר להבחין. אחרת, אי אפשר. במקרים כאלו, אני יכול להסביר את התרגום בעברית ואם זה לא נשמע נכון, אפשר לשוחח לגבי הכוונה ולהגיע לניסוח הנכון. תרגומים כוללים מספר שעות של שיחה וייעוץ. לחלופין, אם יש לך מישהו לשאול, זו אופציה. במקרה זה, הוא לאו דווקא צריך לקרוא את הכל, רק מספיק לקבל רושם.

בינה מלאכותית היא כלי, אבל היא כלי של בעל מקצוע – צריך לפקח עליה. בעיניי, שימוש בבינה מלאכותית לספר פחות מתאים. הסיבה כרוכה בשני עניינים עיקריים: קושי לשמור על קול מקורי ועקבי, וחוסר של בקרה עצמית. בסופו של דבר, צריך מישהו לוודא את הנוסח הסופי של התרגום, וגם לוודא שהתרגום נאמן למקור. ואם הספר כתוב באופן היטיב, עדיף לתרגם בלי שימוש ב-AI, כי ה-AI מתקשה להיות עקבי וגם נאמן לקול, וזה דורש ממני הרבה תיקונים, אז במקרה כזה אני מעדיך בלי "עזרה."

בסופו של דבר, התרגום הוא המוצר כמו שהספר בעברית הוא המוצר. השאר הוא שיווק. וכאשר עובדים מול מתרגם, הסופר הוא הלקוח. כאשר הסופר עובד מול הוצאה לאור, ההוצאה לאור משווק את התרגום למתרגם חיצוני, והסופר כבר לא הלקוח של המתרגם – ההוצאה לאור הלקוח. מה זה אומר בפועל? יש פחות שירות נינתה עבור התרגום, אין פיקוח על התרגום באמת (אחראיות זו נופלת לסופר), ואלא אם המתרגם מוכן לתת יותר שירות לפחות כסף, איכות התרגום תרד.

צריך לספק לי ספר ערוך. אני סומך על הסופר שהספר כתוב באופן תקין בעברית וערוך כמו שצריך. אני לא קורא את כל הספר לפני שאני מתרגם אותו כי הריכוז שלי גבוהה ביותר בפעם ראשונה שאני קורא את הספר, ואני מנצל את ההתרגשות בלקרוא את הספר כדלק לתרגום, אז אין לי באמת דרך לדעת כמה מבולגן הספר עד שאני לא נכנס לתוכו לגמרי. וכמו שזה לא נכון לתת לעורך באנגלית תרגום שלא כתוב/ערוך באנגלית תקינה, זה אותו דבר לגבי המקור. כלומר, אם אני צריך להתחיל לקצר משפטים/פסקאות, לעבוד סביב שגיות כתיב, אז אני צריך להתחיל לערוך את העברית תוך כדי התרגום, וזה לא רק פוגע בתרגום, זה לא התפקיד שלי.

להיות ברור: אני לא מדבר על דבר שקורה פה ושם, אלא משהו שיטתי. אם אני יכול בקלות להתגבר, אני מתגבר. אם זה דורש קצת עבודה, אני מתגבר. אבל אם אני מוצא את עצמי תקוע, אני אבשק שהסופר יכתוב מחדש חלק מסויים, או אם זה נקודתי, הסבר.

כמובן זה תלוי באורך הספר, וגם בהכתיבה עצמה, אבל בגדול, אני נותן בין ארבעה חודשים עד חצי שני לעניין התרגום. כחלק של התהליך, אני נהוג לשלוח כל פרק לסופר ואז לקבל הערות, או בשולי המסמך עצמו או דרך שיחה. הסופר לאו דווקא פנוי באופן שוטף, וזה מאריך את התהליך. ובסוף התרגום, אני חוזר ועורך את הספר – זה חלק העיקרי של עידון השפה.